הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה)

הפרעה דו-קוטבית, או כפי שבעבר הייתה ידועה, מאניה דיפרסיה, היא מחלה שכיחה, רצינית וחמורה. הפרעה דו-קוטבית מאופיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח. דיכאון עמוק, הנמשך לאורך זמן רב, משתנה, ללא תלות בנסיבות חיצוניות, למאניה - מצב רוח מרומם באופן קיצוני או עצבנות. בין התקפים ישנן תקופות של מצב רוח רגיל ורמות אנרגיה רגילות.

המאניה מלווה פעמים רבות בחוסר יכולת לישון, לפעמים במשך ימים, כמו גם הזיות, פסיכוזה, מחשבות שווא (דלוזיה) או כעס פרנואידי. בנוסף, תקופות הדיכאון קשות יותר, וקשה יותר לטפל בו בהשוואה לאנשים שסובלים רק מדיכאון או רק ממאניה.

מהם התסמינים של הפרעה דו-קוטבית?

הפרעה דו-קוטבית גורמת לתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח, ממצב מרומם באופן קיצוני או נרגז ועצבני, למצב שבו יש תחושת חוסר תקווה. משך האירועים של מצבי הרוח הטובים או הרעים נקראים אפיזודה של מאניה או דפרסיה, והם מופיעים במשך לפחות שבוע אחד.

בתקופות המאניה ישנן הפרעות קשות במצב הרוח (כגון עצבנות, מצב רוח טוב באופן קיצוני) ולפחות שלושה מהתסמינים הבאים

• מצב רוח טוב בהגזמה, אופוריה.
• בטחון עצמי מוגבר.
• צורך במעט מאד שינה.
• מחשבות או רעיונות מתרוצצות.
• דיבור רב יותר מהרגיל, מהיר ובקול רם.
• חוסר ריכוז.
• עשיית מספר פעולות בבת-אחת.
• ביצוע פעולות מסוכנות (נהיגה מסוכנת, בולמוס בזבוז).
• רמות גבוהות של פעילות ממוקדת-מטרה בבית, בעבודה.
• דחף מיני מוגבר.

בתקופות הדיכאון האדם מאבד עניין והנאה בדברים שפעם גרמו לו הנאה , ולפחות 5 מהתסמינים הבאים:

• עצבות גדולה וייאוש, תחושה של חוסר תקווה, חוסר אונים.
• תחושת אשמה או חוסר ערך.
• בעיות בשינה – פחות מדי או יותר מדי שינה.
• תחושת עצבנות וחוסר מנוחה.
• דיבור ותנועות איטיות יותר.
• שינויים בתיאבון.
• תשישות, חוסר אנרגיה.
• קושי להתרכז, לזכור דברים ולקבל החלטות.
• מחשבות אובדניות.
   
  מכיוון שכל אדם הוא שונה, המחלה תתבטא אצלו אחרת ולכן הטיפול בו יהיה שונה, בהתאם להחלטת הרופא המטפל. מכיוון שהמחלה משפיעה גם על הסביבה הקרובה, מומלץ שגם בני הזוג והמשפחה יפנו לעזרה ותמיכה מקצועית.

• קרא עוד על התמודדות עם דיכאון ועל אפשרויות הטיפול הקיימות